עוצמת התהלים

עוצמת התהלים

היהודי מרגיש תמיד קשר נפשי חזק ועמוק אל התהלים, בכל עת צרה או שמחה לוקח היהודי את התהלים, ומרגיש דרכם קירבה גדולה לה', הוא מרגיש שדרך מזמורי התהלים הוא "משוחח" עם הבורא באופן ישיר, הוא מרגיש שהוא חלק מהמילים, הוא מרגיש הזדהות עם המזמורים ומוצא את עצמו בתוך מילות התהלים של דוד מלך ישראל. ולמרות שהוא לא תמיד מבין את כל המילים, הוא מרגיש שהדברים נכתבו עליו ועבורו ו"מדברים" אליו באופן אישי. היהודי מרגיש שהתהלים הם מרפא לנפשו, הם ה"מים החיים" המרווים את צמאונו, האויר שהוא נושם.

התהלים הוא ספר תפילות ותהלות ותשבחות לקדוש-ברוך-הוא. זהו ספר שליווה את היהודי בכל גיל, בכל תקופה בחייו ובכל תקופות ההיסטוריה, כל יהודי מצא ומוצא בו את עצמו. זהו הספר אשר ספג הכי הרבה דמעות של עם ישראל בכל הדורות: דמעות של צער וכאב, וגם של שמחה והודיה לקב"ה על חסדיו. אפילו בתקופות הקשות ביותר התהלים ליוו את היהודי, בכל אלפיים שנות הגלות הקשה והארוכה, ברדיפות, ב"שואה" במחנות העבודה ובמשרפות… התהלים היוו ליהודי משענת רוחנית ונפשית, והיהודי מצא בהם ניחומים לנפשו הכואבת והדואבת.

התהלים של דוד המלך מקיפים את היהודי בקביעות, ביומיום ובכל אורח חייו: החל מלידתו ועד לרגעיו האחרונים בעולם הזה.

התהלים הוכנסו ושולבו ע"י גדולי ישראל של כל הדורות, בכל הזמנים והמועדים של עם ישראל. פסוקי תהלים ומזמורי תהלים נמצאים בכל השמחות, התפילות והמועדים: בשחרית, מנחה וערבית, פסוקי דזמרה, בברכת המזון, בקבלת שבת, בנוסח ה"קידוש", בנוסח קריאת "שמע" שעל המיטה, ב"הלל", ב"סליחות", בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים, בכל חודש אלול ועד שמיני עצרת, בהגדה של פסח, ב"תיקון הכללי" ועוד… היהודי אומר תהלים לפני חתימת עסקה, לפני יציאה לדרך רחוקה, לחו"ל, לנסיעה ארוכה, לפני דיון משפטי, כשמישהו חולה חס וחלילה, לפני אישפוז, לפני ניתוח, לפני מבחן חשוב, לפני גיוס לצבא, לפני יציאה לקרב שלא נדע בע"ה, לפני נסיעה, התחלה חדשה ועוד… התהלים נותנים כח ליהודי, עוצמה, עידוד, קירבה לה' ורוגע פנימי.

בכל מקום בעולם ובכל זמן היהודי הרגיש ומרגיש שהוא חלק מנשמתו של דוד המלך "נעים זמירות ישראל". הוא מרגיש כאילו התהלים נכתבו עבורו, ללא קשר לרמת הידע שלו ביהדות, או להבנת המילים בספר התהלים. ספר התהלים מלא בעוצמות אדירות ושירתו של דוד המלך מעלָה כל יהודי כלפי מעלה ברוחניות, ומקשרת כל יהודי בפרט ואת כל עם ישראל בכלל אל בורא העולם.

גם כיום ספר התהלים נפוץ ומצוי בכל מקום, יהודים יושבים עם התהלים ומחבקים ומאמצים אותו אל לבם. ניתן לראותו בידי אנשים הקוראים בו לדוגמא בהמתנה בתור לרופא, בנסיעה באוטובוס, לעיתים רואים נשים בעלות חזות לא דתית כלל, אשר מוציאות ספר תהלים וקוראות בו במשך כל זמן הנסיעה, ליד הכותל המערבי, בבתי חולים, ועוד.

ספר התהלים הוא מהספרים הנפוצים ביותר בעם ישראל, מתאים לקריאה לכל אדם בכל גיל: אנשים, נשים וטף. היום ניתן להשיג ספר תהלים בכל הגדלים: מן הגדול ביותר המודפס באותיות קידוש לבנה ענקיות – ועד לָגודל הזעיר ביותר (ספר תהלים זעיר המחובר למחזיק מפתחות לדוגמא). ניתן להשיג גם תהלים עם פירוש צמוד לכל מילה.

אנשים רבים מניחים ספר תהלים כסגולה לשמירה: בבית, בחדר התינוקות והילדים, מתחת לכר בלילה, בתיק, בבית העסק, במשרד, במכונית, בבתי חולים, בצבא – בכתבה בבטאון צה"ל "במחנה" הובא מאמר, בו הסתבר שלמעלה מ-80% מהחיילים מחזיקים ספר תהלים בתיק, ואפילו כסגולה לשמירה, ועוד. (יש להקפיד כמובן שספר התהלים שכולו קדושה יהיה מכוסה בשני כיסויים, שמא חס וחלילה יכנס אתו בטעות למקום לא נקי – ויש ללמוד את ההלכות בעניין).

ספר התהלים מקובל על כל גווני הקשת, על דתיים, מסורתיים, יהודים שעדיין רחוקים מתורה ומצוות… כולם קשורים לתהלים ורואים בו משהו המקשר את כל היהודים באשר הם, כמעין מכנה משותף לכל היהודים בכל העולם ובכל הדורות. למרות שספר התהלים כולו יראת שמים (כדברי המהרש"א הקדוש), רבים מרגישים שספר התהלים שונה מספרי התורה האחרים וממצוות אחרות, בכך שמרגישים שיותר קל להתקרב אליו ולהזדהות עם הנאמר בו.

ספר התהלים הוא הראשון בספרי הכתובים בתנ"ך. והוא נקרא "תהלים" כי רובו מלא תהילות והודאות לקדוש-ברוך-הוא אשר ברא את העולם. ספר התהלים של דוד מלך ישראל כולל 150 מזמורים – ק"ן מזמורים. הספר נחלק ל-5 קבוצות עיקריות כשכל קבוצה נקראת "ספר" ובתהלים 5 ספרים. יש המחלקים אותו ל-7 חלקים כשבכל יום קוראים חלק אחד ומסיימים אותו בתוך שבוע, ויש המחלקים אותו ל-30 ימים ובכל יום קוראים חלק אחד, ובתוך חודש מסיימים את קריאת כל הספר.

דוד המלך חיבר ואמר את התהלים בעתות ייסורים וכאשר היה נרדף, וגם בימיו הטובים יותר ובמשך כל שנות חייו. דוד המלך כתב את כל מזמורי התהלים ברוח הקודש ובלשון יחיד, והיה כשליח ציבור של כל העם היהודי לכל הדורות. דוד המלך אף פעם לא התייאש ותמיד ביקש על כל עם ישראל לדורותיו את כל מה שביקש לעצמו בתמימותו, צדקתו, סבלו, תקוותו ואמונתו העצומה בקב"ה. במדרש "שוחר טוב" י"ח מובא: "כל מה שאמר דוד בספרו, כנגדו וכנגד כל ישראל אמָרו וכנגד כל העתים אמָרו". מובא ב"ישמח ישראל" פרשת עקב: שדוד המלך היה נשמת כלל ישראל, והיה עושה ספר תהלים עבור כל סוגי בני אדם, וכולם יכולים למצוא את עצמם בספר בתהלים, עד ביאת הגואל.

המלבי"ם מביא בהקדמתו לפירושו על ספר התהלים: בית קודש הקודשים, בית האוצר היקר הזה, כל אדם יחזה בו כל תפילה וכל תחינה, כל הודאה וכל תהלה, על כל דבר ועל כל עניין, צוקה או ישועה, צרה או רווחה, אשר יהיה ליחיד או לרבים.

דוד המלך התפלל בתהלים על כל המאורעות אשר יעברו על ישראל בגלות, שיהא לישראל קיום ברוחניות ובגשמיות, ושכל אדם מישראל האומר תהלים יהיה כאילו יצא מפי דוד המלך בעצמו. דוד המלך התפלל שכאשר ישראל יאמרו תהלים, יהיו שפתותיו דובבות בקבר.

יש בתהלים הכל, והאומר תהלים הוא גם מתפלל וגם עוסק בתורה, כפי שביקש דוד המלך מהקדוש-ברוך-הוא: שיהיו התהלים נחשבים כאילו עוסק בלימוד "נגעים ואהלות". ובמדבר קדמות מובא: כל האומר תהלים בכל יום כאילו קיים כל התורה כולה.

ואמרו חז"ל: דוד המלך אמר את המזמורים וכתב את ספר התהלים ועל שמו נקרא ספר התהלים, למרות שחלק מהמזמורים בתהלים נאמרו על ידי עשרה צדיקים:

1. אדם הראשון – "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צ"ב, א').
2. מלכי צדק
3. אברהם אבינו
4. משה רבינו – "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים: יְיָ מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר" (תהלים צ', א').
5. הימן
6. ידותון
7. אסף
8-10. שלושת בני קורח: אסיר, אלקנה ואביאסף.

אך מכולם בחר הקדוש-ברוך-הוא בדוד המלך שהוא משיח ה' לעולם, ונעים זמירות ישראל. רבי הונא בשם רבי אבא אומר: אף על פי שנאמר ע"י עשרה זקנים, לא נתקן אלא ע"י דוד מלך ישראל. רבי מאיר אומר: כולם דוד אמָרם, שנאמר במזמור ע"ב: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי", "כָּלּוּ" הכוונה: "כל אלו" תפלות דוד בן ישי.

כוונתו הראשונה של ספר התהלים היתה: להודות, לזמר ולהלל בם את ה' יתברך, ושהמזמורים יהיו מושרים בפי הלויים שהיו אומרים שירה על הדוכן בשעת העבודה, והקרבת הקורבנות ובבית המקדש. ועיקר השירה היא בפה, אבל עומדים שם לויים וישראל מיוחסים ומנגנין בכלי שיר, נבלים וחלילים וכנורות וצלצלים, ובכלי זמר הנזכרים בספר התהלים: נגינות, גתית, מחלת, שמינית, שושנים, עדות ונחילות ועלמות. וכשם שהתהלים נאמרו על ידי עשרה בני אדם, כך נאמרו בעשרה מיני זמר: בניצוח, ניגון, מזמור, שיר, תפילה, הלל, ברכה, הודיה, אשרי, הללויה. וגדול מכולם הללויה – שכולל שם ושבח בבת אחת.

הכהנים היו תוקעים בין זמר לזמר ג' תקיעות, ובכל יום היו אומרים מזמור של יום. בניסוך המים היו אומרים – מזמורי "שיר המעלות", לחנוכה – מזמור ל', וכנגדם אנו אומרים אחר התפילה – את השיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש. במשנה, בסוכה נ"א, ב' מובא: חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין… והלויים בכינורות… על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד 15 מזמורי "שיר המעלות" שבתהלים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה.

התהלים עושים המון נחת רוח לקדוש-ברוך-הוא, אפילו יותר מן הקורבנות. "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹקִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. וְתִיטַב לַייָ (התהלים יותר טובים לה') מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס(תהלים ס"ט, ל"א-ל"ב). דוד המלך אומר: התהלים מהללים את הקדוש-ברוך-הוא, המזמורים והשירים הם טובים לה', ועושים לקדוש-ברוך-הוא נחת אפילו יותר מהקורבן הכי משובח – שהוא שור פר מקרין מפריס. וכל הזוכה לומר שירות ותשבחות לקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה, זוכה לומר שירות ותשבחות לה' יתברך גם בעולם הבא.

דוד המלך עבד ה', הוא אחד האנשים היחידים בתנ"ך אשר נאמר עליו "עבדי". מלכים א', י"א: "לְמַעַן עַבְדִּי דָוִֹד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל… לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי… לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי, בִּירוּשָׁלַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשֹוּם שְׁמִי שָׁם".

דוד המלך חי שבעים שנה: נולד בחג השבועות ונפטר בחג השבועות – ביום שבת. דוד המלך הוא היחידי אשר זכה לָתואר "חי וקיים", ומלכותו היא נצחית. מצאצאיו יתגלה בעזרת ה' מלך המשיח במהרה בימינו, אמן.

מה מייחד את ספר התהלים?

מהו הכח המיוחד של מזמורי התהלים בכל הזמנים?
במה זכה דוד המלך שמזמוריו מתחברים לכל גווני הקשת?

ספר התהלים כשמו כן הוא – ספר שירי שבח ותהלה לקדוש-ברוך-הוא. דוד המלך היה אמור להיוולד נפל ולחיות רק שלוש שעות, ואדם הראשון הכיר את מהות הנפל הזה וראה שיש בו עוצמה ותפקיד לנצח נצחים, לכן ביקש מאת ה' להחיות את דוד המלך, ונתן לו במתנה 70 שנה מחייו. מאחר שאדם הראשון היה כלול מכל נשמות עם ישראל, דוד המלך אשר קיבל את 70 שנות חייו ישירות מאדם הראשון במתנה, גם הוא כלול מכל נשמות עם ישראל, לכן התהלים שחיבר דוד המלך "מדברים", נוגעים ומתחברים לכלל ישראל, שהם בעצמם ניצוצות נשמת אדם הראשון.

ספר התהלים כולל את כל המאורעות אשר ארעו לישראל בעבר ועד הגאולה לעתיד לבוא, במהרה בימינו, אמן. הרד"ק ב"מאור ושמש" פרשת משפטים מביא: דוד המלך היה מתפלל על כל העניינים שצריכים ישראל עד ביאת משיחנו. על החולים שיתרפאו, על הבריאים שלא יחלו, ועל פרנסתם שיתברכו ולבטל מהם כל גזירות קשות. במדרש תהלים י"ח נאמר: ר' יודן בשם ר' יהודה אומר, כל מה שאמר דוד בסִפרו, כנגדו וכנגד כל ישראל אמָרו וכנגד כל העתים אמָרו. מאחר שעברו על דוד המלך כל המאורעות של האדם לטוב או לרע, ועל כולם היה ראוי לעשות שירים ותשבחות לקב"ה, לכן ראוי שיהיה ספר התהלים של דוד המלך בכיס של כל אדם מישראל ושגור בפיו, כי ימצא בו כל התהלות הראויות לכל דבר.

ומאחר שדוד המלך היה מכָוֵן תמיד ברוח הקודש, שהרי היה עוסק עד חצות הלילה בָּתורה, ומכאן ואילך בשירות ותשבחות, גם כאשר חזר ואמר את המזמור שכבר נאמר על ידו ברוח הקודש כאשר חיבר את התהלים, בכל פעם שאמר שוב את אותו מזמור היה אומרו שוב ברוח הקודש. ולכן, כותב הליקוטי מוהר"ן ב': צריך אדם לראות את עצמו בתוך כל מזמורי התהלים שנאמרו בשביל כלל ישראל, בשביל כל אחד ואחד בפרט. וכל מלחמות היצר שיש עליו וכל מה שנעשה עמו, הכל מפורש ומבואר בספר תהלים, כי עיקרו נאמר על מלחמות היצר הרע וחיילותיו שהם עיקר אוייבי האדם, ורק על מלחמות אלו נתייסד ספר תהלים. ועיקר התקרבות באמירת תהלות ושאר תחינות ובקשות, לפרוש שיחתו בינו לבין קונו ולבקש רחמים מלפניו שיקרבהו לעבודתו יתברך. ומאחר שדוד היה קם בחצות הלילה ועוסק בשירות ותשבחות עד שעלה השחר, נהגו ברוב תפוצות ישראל לומר תהלים בציבור בכל יום, לעורר את הרחמים ולהגביר את חסדי דוד הנאמנים.
אדם הראשון נתן לדוד המלך 70 שנה

"זה ספר תולדות אדם"

בספר בראשית נאמר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם"… במדרש בילקוט שמעוני מובא: מלמד שהעביר הקב"ה לפני אדם הראשון את כל הדורות, את כל האנושות כולה, וראה אדם הראשון בתוכם נשמה זוהרת במיוחד. שאל אדם הראשון: מי זה שנשמתו כל כך זוהרת ויפה? והראהו הקב"ה את דוד המלך שהיו חקוקים לו שלוש שעות. כלומר: דוד המלך היה אמור להיוולד נֶפֶל וקצבו לו רק שלוש שעות של חיים. אמר אדם הראשון לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לא תבוא תקנה לזה? האם אין לו לדוד המלך סיכויים לחיות יותר משלוש שעות? אמר לו הקב"ה: כך עלתה במחשבה לפנַי. אמר לו אדם הראשון: כמה ימי שני חיי? (כמה חיים מוקצבים לי?) אמר לו: אלף שנים. אמר לו: יש מתנה ברקיע? האם אפשר לתת מתנה? אמר לו הקב"ה: הן. אמר לו אדם הראשון: 70 שנים משנותַי יהיה למזל זה, ברגע זה אני תורם 70 שנה מחיי לאדם זה שאמור לחיות רק שלוש שעות. מה עשה אדם הראשון? הביא השטר וכתב עליו שטר מתנה, וחתמו עליו: הקב"ה והמלאך שר הפָּנים ואדם הראשון. כראיה למדרש אנו מוצאים בספר תהלים מ' פסוק ח': "הִנֵּה בָאתִי, בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי", באיזה אופן באתי לעולם? על פי מגילת ספר שראה אדם הראשון, שהיה כתוב עלי.

אדם הראשון הכיר את מהות הנפל הזה, וראה שיש בו עוצמה ותפקיד לנצח נצחים, לכן ביקש מאת ה' להחיות את דוד המלך ונתן לו במתנה 70 שנה מחייו. אמר אדם הראשון: רבונו של עולם, יפיוּת זו מלכוּת וזמירות הללו נתונות לו במתנה שבעים שנה, שיחיה ויהא מזמר לפניך.

יפיוּת זו – זה דוד המלך שנאמר עליו: אדמוני עם יפה עיניים. מה הוא אדמוני עם יפה עיניים?

אדמוני – לאדמוני יכולה להיות נטיה לשפיכות דמים כיון שאדמוני מבטא גם אופי, מזג. אין אפשרות להלחם נגד טבע המוטבע באדם, אך אפשר לעדן את הכוחות הללו ולתעֵל אותם לָכיוון החיובי. אמנם דוד המלך הוא אדמוני ויש בו מידת שפיכות דמים, ולכן לא יכל לבנות את בית המקדש "כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א' כ"ב), אבל דוד המלך הוא אשר הכין את כל הרקע הבטחוני והגשמי לבניית בית המקדש, כיון שכל מהותו של דוד המלך היתה כפופה לדברי חכמים לפי מה שהורו לו האורים והתומים. דוד המלך נלחם את מלחמות ה', בעקבות נצחונותיו על אוייבי ישראל, הביא שקט ובטחון שהם הכרחיים לבניית בית המקדש, חפר את יסודות בית המקדש ואף הכין בעצמו שפע חומרים לבניית בית המקדש: כסף, זהב, עצים… "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו, הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי" (דברי הימים א' כ"ב).

יפה עיניים – הכוונה לעין טובה, העיניים הם ראי הנשמה. ה"כלי יקר" מבאר: שאין מדובר בעיניים גשמיות, אלא במשמעות פנימית. כשיש עין טובה אז בודאי מצויות גם שאר מידות טובות. הסנהדרין נקראים "עיני" העדה, כלומר: תפקיד הסנהדרין להוביל את העם למקום שאליו הם צריכים להגיע וכמובן שאין הכוונה לעיניים גשמיות.

יש המפרשים לפי מה שכתוב בזוהר ר"ו ב': שעיני דוד היו מצויירים מכל מני גוונים. ולא היתה עין יפה בעולם כמו של דוד, וכל גווני העולם היו מנצנצים בה. וכשהיה דוד מסתכל באיש צדיק היה הצדיק שמח, וכשהיה דוד מסתכל בפני רשע, היה הרשע לוקה בכל מני צרעת (מובא בילקוט מעם לועז, שמואל א').

מלכוּת – מלכותו של דוד המלך אין לה סוף, היא באה מהאדם הראשון. חז"ל אומרים שאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו, כלומר: שהיו כלולים בו כל נשמות העולם שהיו בעבר, בהווה, ושיהיו בעתיד עד סוף כל הדורות. מאחר שאדם הראשון נתן לדוד המלך 70 שנה משנותיו, אז ממילא יש בדוד המלך ניצוצות של כל עם ישראל עד סוף כל הדורות, ומלכותו היא אינסופית. דוד מלך ישראל חי וקיים, עוצמתו נמשכת עד היום ולנצח נצחים.

זמירות – דוד המלך נעים זמירות ישראל. מובא במסכת פסחים: כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים, כנגד עצמו אמרם. רבי יהושע אמר: כנגד כל ישראל אמרם. כאשר כל יהודי ויהודי קורא מזמור תהלים, הוא מרגיש כאילו המזמור חובר עבורו, ממש עבור בעייתו הספציפית.

לא יפלא הדבר שהיהודי העומד בכל מקום ומקום, וללא קשר למידת הידע שיש לו ביהדות, וגם אם אינו מבין את המילים הקשות לעתים של ספר התהלים – הוא מרגיש למרות הכל שהוא שייך, הוא חלק מנשמת דוד המלך ומכל נשמת עם ישראל. כיון שדוד המלך הוא חלק מנשמת אדם הראשון, ואדם הראשון הוא נשמת כל עם ישראל.

התהלים נכתבו ברוח הקודש

מובא בזוהר הקדוש פרשת וישלח קע"ט:

בוא וראה: באלו השירות והתשבחות שאמר דוד המלך, יש בהם סודות ודברים עליונים בסודות החכמה… לפי שכולם נאמרו ברוח הקודש, כי היה שורה רוח הקודש על דוד ואז אמר שירה, לכן כל אותיות של מזמורי תהלים נכתבו ונסדרו ברוח הקודש, ולכן כולם בסודות החכמה נאמרו.

דוד המלך הכניס בתהלים ברוח קודשו כל כללות ישראל, וכל איש פרטי, וכל נגעי לבבו עד ביאת המשיח. כי הוא עליו השלום היה רגל רביעית למרכבה העליונה, והוא כולל בנפשו את כללות ישראל.
דוד המלך הוא:
בן ישי, ראש סנהדרין, נמשח למלך
נעים זמירות ישראל ובעל רוח הקודש

כתב רבי יוסף חיון, רבו של היעבץ:

דוד המלך חיבר ספר תהלים מפני שהיה שלם ושרתה עליו רוח הקודש, כפי שנאמר בספר שמואל ב', כ"ג, א': "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי".

ומציין הכתוב שדוד הוא בן ישי – להורות על צור מחצבתו – אביו: ישי הצדיק, אשר היה אחד מארבעה האנשים בעולם שלא טעמו טעם חטא בחייהם, ומתו רק בעתיו של נחש, כלומר בחטאו של אדם הראשון (השלושה הנוספים אשר מתו רק בעתיו של נחש, היו: בנימין, עמרם וכלאב בן דוד).

דוד מזרע המלוכה – משבט יהודה שבחר בו ה' יתברך לנגיד על ישראל לעולם, כמו שנאמר בדברי הימים א' כ"ח: "כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד".

"נְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" – שהיה חכם בחכמת התורה וראש לסנהדרין, "ישֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי" – שמואל ב' כ"ג, שהיה חכם מכולם.

בירושמי בברכות מובא: לא היה השחר מגיע ומוצא את דוד ישן "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ"… דוד היה קם בחצות הלילה "ומעיר" את השחר להודות לה', להתפלל וללמוד תורה. מובא בתנא דבי אליהו: שדוד המלך היה יושב והוגה בדברי התורה תמיד ובכל יום, ומיד היתה שורה עליו רוח הקודש.

"מְשִׁיחַ אֱלֹקי יַעֲקֹב" – להורות שלא מעצמו מָלַך, אלא נמשח בשמן הקודש בציווי ה' יתברך, וזהו משיח אלקי יעקב.

"נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" – שחיבר ספר תהלים לזַמֵר ולהלל בם את ה' יתברך, והיו אומרים אותם בבית המקדש, ולולא דוד לא היינו יכולים להלל ולזמר לבוראנו כראוי.

"רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" – תיארו במעלת הנבואה, כי הגיע למעלת רוח הקודש שהיא חלק מן הנבואה, ובמעלת רוח הקודש היה אומר זמירותיו.
נעים זמירות ישראל (שמואל ב', כ"ג, א')
אמרו חז"ל:

אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, מכולם לא נאמר על שמותם, אלא על ידי דוד מלך ישראל. משל למה הדבר דומה: לחבורה של אנשים המבקשים לומר הימנון למלך, אמר להם המלך: כולכם נעימים, כולכם חסידים, כולכם משובחים לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר בשם כולכם, כי קולו ערב. כך בשעה שביקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים, אמר להם הקב"ה: כולכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר לפני, אך דוד יאמר בשם כולכם, כי קולו ערב – כי הוא נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.

במאמר החסידות לי"ט כסלו מובא:

כי דוד המלך נקרא בספר שמואל ב', כ"ג, א': "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל", דהיינו: שאמר את הזמירות שבספר תהלים בשם כל ישראל, במשך כל הדורות.

בילקוט שמעוני מובא:

שדוד דַר בחמישה עולמות ואמר שירה: דר במעי אמו ואמר שירה, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה, ינק משדי אמו ואמר שירה, ראה במפלתם של רשעים ואמר שירה.

למרות שכל חייו היו קשים ומרים, דוד אינו בא בטענות, אלא רק משבח ומהלל את הקב"ה.

רד"ק:

"וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"

על הזמירות שעשה דוד המלך בספר תהלים, שהיו משוררים ומזמרים בהם הלויים לפני הארון ובבית המקדש.

רלב"ג: "וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"

הכוונה שדוד המלך אמר לה' יתברך: שסוגי הזמירות חוברו כדי שישראל יזמרו בהם לה' יתברך.
דוד המלך אמר התהלים ברוח הקודש

"רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" (שמואל ב', כ"ג, ב')

"רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי" – דוד המלך כותב בתהלים שאמר את הזמירות והתהלים ברוח הקודש, "וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" – רוח הקודש אשר דיברה בו, ומילתו היתה על לשון דוד המלך, כי רוח הקודש עוררה אותו ושמה לו את הדברים בפיו ועל לשונו.

רלב"ג: אלו הזמירות הנעימות שחיבר היה – שרוח ה' יתברך דיבר בו, ובמה שנאצל עליו מרוח הקודש, היה דְבַר ה' יתעלה על לשונו, להגיד אלו הזמירות ולחברם בספר.

מצודות דוד: רצה לומר, וזהו דברי אשר אלקי ישראל אמר, וכאלו דיבר לי ליחד אלי הדבור.
"אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים"

וכי עלה על דעתו של דוד להיות חי לעולמים? אלא אמר דוד לפני הקב"ה: יהי רצון מלפניך, שיהיו שירות ותשבחות שלי נאמרות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לעולם (ברכות ס"א).

כינור דוד ומעלת השבח לקב"ה

כינורו של דוד

"חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ", במסכת ברכות ג' ובזוהר נאמר: כינור היה תלוי לדוד למעלה ממיטתו של דוד כנגד חלונו, וכיון שהגיע חצות לילה, רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד קם ומתגבר בשירות ותשבחות, והוא עומד ועוסק בתורה עד שעולה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר והיו חכמי ישראל שומעים את קולו, היו חכמי ישראל נכנסים אצלו ועומדים גם הם לעסוק בתורה.

בדרך הטבע שהשחר מעורר את בני האדם משנתם, אך דוד היה זה שמעיר את השחר …"אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה, עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר". נשמת דוד המלך כולה אומרת שירה, דוד "יֹדֵעַ נַגֵּן" (יודע = מחובר) הוא מחובר ומקושר לניגון, דוד המלך כל כולו שירה לה'. שירת התהלים היא שירה שיצאה מעומק הלב, והיא מתנשאת ועולה מעלה לגבהים הרוחניים, ומעלה כלפי מעלה גם את דוד המלך וגם את כל עם ישראל כולו. ולעתיד לבוא דוד המלך – משיח בן דוד יבשר את גאולת עם ישראל ואת גאולת העולם, ויקשר את העולם אל בורא העולם לעד ולנצח נצחים בקשר סופי, בקשר של ניגון עמוק ועילאי.

כנור

כנור בגימטריא = עור (כנור = 276, עור = 276). ע"י שיריו ותשבחותיו ומנגינותיו היה דוד המלך מדבק את נפשו, והופך את העור (הגשמי) לאור (רוחני), ומתקן מה שאדם הראשון הפך בחטאו את כותנות האור לכותנות עור.

הצפרדע משבחת לקב"ה

במדרש בפרק שירה נאמר: בשעה שסיים דוד המלך את ספר התהלים זחה דעתו עליו, אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, יש בריה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני? באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת ואמרה לו: דוד, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד, אלא כל שירה ושירה שאני אומרת, ממשלת עליה שלושת אלפים משל. ולא עוד, אלא שאני עוסקת במצוה גדולה: יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו אלא מן המים, ובשעה שרואה אותי נוטלני ואוכלני.

גלגל השמש משבח לפני הקב"ה

"הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר"… למרות שאורם של השמש והכוכבים הוא רב, אל לנו לטעות ולומר שיש בהם כח עצמי, שהרי הם בעצמם נותנים שבח ותהלה לקב"ה שיצר אותם וכולם כפופים לו.

בזוהר הקדוש בפרשת ויקהל, נאמר: אמר רבי אלעזר, אלמלא שבני עולם אטומים, לבם ועיניהם סתומות, לא היו יכולים לעמוד בכל נעימות גלגל השמש כשהוא הולך ומשבח לפני הקב"ה.
לעתיד לבוא

10 נבלים בכנור דוד המלך מאַיִל שנברא בין השמשות

בפרקי דרבי אליעזר ל"א מובא:

רבי חנינא בן דוסא אומר: אותו אַיִל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה – אפרו של האיל הוא יסוד של המזבח הפנימי, גידיו היו לעשרה נבלים של כינור שהיה דוד מנגן בו, עורו הוא אזור עור במתניו של אליהו הנביא זכור לטוב, שתי קרניו שופרות, קרנו של שמאל – היא שתקע בה הקב"ה בהר סיני, וקרנו של ימין – שהיא גדולה משל שמאל, הוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבוא!

רבינו בחיי מביא: שהיו בכנור שבעה נימין "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (תהלים קי"ט, קס"ד). לפי ערכין י"ג: ולימות המשיח יהיו שמונה נימין "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית(תהלים י"ב, א'). ולעתיד לבוא יהיו עשרה נימין "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (תהלים קמ"ד, ט'). ולא נתפרש השיר עד שבא אדוננו דוד המלך. והלוויים המשוררים הם שמונה: אסף, הימן, ידותון, איתן האזרחי, לוי ששמו בן, על הגתית – הוא ממשפחת עובד אדום, ובני קורח ובני משה.

והיו משוררים גם כן בשמונה כלים: על נגינות, על מחלת, על עלמות שיר, המשא – זהו קול חזק וגבוה המובא בדברי הימים א' ט"ו, כ"ב, על הנחילות – מלשון חליל, על שושנים, על הגתית, על השמינית. דוד ושמואל העמידו חלוקי השיר, שיהיו הלויים עומדים על הדוכן ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם.

העולם נברא בשביל שירה וזמרה

אמר הקדוש-ברוך-הוא: אפתח לשון של כל בני בשר ודם, כדי שיהיו מקלסין (משבחין) לפנַי בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפנַי בכל יום ויום – לא בראתי את עולמי.

ומנין שלא ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם – אלא בשביל שירה וזמרה? שנאמר: תהלים צ"ו, ו': "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ". תהלים י"ט, ב': "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ". תהלים צ"ג, ד': "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ". תהלים קמ"ח: "הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת… מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ, בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּו"…

הרמב"ן מביא בפרשת "בא": כוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה… ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד זה שיֵדע האדם ויודה לאלקיו שבראו (הכרת הטוב לבורא העולם על שבראנו ועל כל נשימה ונשימה ועל הכל).

הקב"ה אינו מבקש קילוס (שבח) אלא מישראל

במדרש תהלים מובא: כך אמר דוד הכל מקלסין לפניו שנאמר: "הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם"… "הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ", ואחר כולן מקלסין אותו אומות העולם. אמר הקב"ה: אף על פי שהכל מקלסין אותי, איני מבקש קילוס אלא מישראל, שנאמר: "כִּי רוֹצֶה יְיָ בְּעַמּוֹ, יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה"… (לא נאמר: "כי ירצה", אלא "כִּי רוֹצֶה" – כי הקב"ה אוהב את ישראל ורוצה בעמו בכל עת ובכל שעה), אמר הקב"ה: ערב עלי קילוס של ישראל שמקלסין אותי, שנאמר: "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ"… (שיר השירים ב').
מעלת השבח, השירה, הזימרה

התהלה וההודאה לה'

…"גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל, אֲמִתְּךָ אֱלֹקָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ, וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ"… (תהלים ע"א).

דוד המלך מזמר ומהלל ומודה לה' על הכל, ועל האפשרות והזכות שניתנה לו להודות לה', אשר פָּקַח את עיניו וזיכה אותו להודות. דוד המלך היה עוסק כל הלילה בשירות ותשבחות. הבעל שם טוב מביא: "תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ" – שפתי ירננו שיר ושבח לה' יתברך, על עצם הדבר (שאני מזמר לך) על "אֲזַמְּרָה לָּךְ".

במסכת חולין צ"א מובא: חביבין ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא יותר ממלאכי השרת. שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ויש (מלאכים) אומרים פעם אחת בשבת, ויש אומרים פעם אחת בחודש, ויש אומרים פעם אחת בשנה, ויש אומרים פעם אחת בשבוע (בשבע שנים), ויש אומרים פעם אחת ביובל, ויש אומרים פעם אחת בעולם…

בזכותו של דוד המלך נעים זמירות ישראל מחבר התהלים, אנו יכולים להלל ולזמר לה' בכל עת. התהלים הם שבח גדול לה', הודאה, תהלה וזימרה, וכמובן גם "שירת הים", "נשמת כל חי", "פרק שירה" שירת הבריאה כולה המשבחת לה'. ויש בהם בכל השירות והתשבחות לה' ובאמירתם, סגולות גדולות ועצומות: לזיווג, לכפרת עוונות, להושיע מכל צרה, לפרנסה, רפואה, לזרע של קיימא ועוד…

במסכת סנהדרין צ"ד מובא: ביקש הקדוש-ברוך-הוא לעשות את חזקיהו משיח, וסנחריב לגוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח – חזקיהו שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך, תעשהו משיח? לכך נסתתם.

עוד מובא שם: אמר רבי חיא בר אבא, אמר רבי יוחנן: עתידין כל הנביאים כולם לומר שירה בקול אחד, שנאמר: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ" (ישעיהו נ"ב).

רבי אליעזר הגדול אומר: כל העוסק בפרק שירה בכל יום, מעיד אני עליו שהוא בן העולם הבא, וניצול מפגע רע ומיצר הרע, ומדין קשה ומשטן ומכל מני משחית ומזיקין.

בספרו של הגאון רבי חיים קניאבסקי שליט"א – "אורחות יושר" מובא: מעשה בשניים שהלכו בדרך ופגש בהם אדם סגי נהור (עיוור) אשר ביקש מהם צדקה. אחד מהם נתן צדקה וחברו לא נתן. לאחר מכן המשיכו בדרכם ופגשו את מלאך המוות אשר בא לקחת את נשמתם כיון שהגיע זמנם. את אותו אדם אשר נתן צדקה – שיחרר בעבור הצדקה שנתן, ולשני – אמר: באתי לקחתך. אמר לו: תאפשר לי כעת לתת צדקה. אמר לו: היה עליך לתת צדקה לפני כן. אמר לו: תמתין לי עד שאשבח לקדוש-ברוך-הוא על כל החסדים שעשה עמי מיום שנולדתי ועד היום הזה. אמר לו: כיון שקיבלת עליך לשבח לקדוש-ברוך-הוא, התבטלה הגזרה והוסיפו לך שנות חיים.

במדרש ויקרא רבה כ"ז, י"ב מובא: …לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלין, וקורבן תודה אינו בטל לעולם.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מיום שברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו, לא היה אדם שהודה לקדוש-ברוך-הוא, עד שבאה לֵאָה והוֹדַתוּ, שנאמר: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה" (בראשית כ"ט). לאה הודתה לקדוש-ברוך-הוא שנתן לה בן רביעי – וקראה שמו יהודה, ומשבט יהודה נולד נעים זמירות ישראל – דוד המלך אשר הודה לה' תמיד, על הכל ובכל מאודו.

אמר רבי: כל העוסק בפרק שירה בעולם הזה, זוכה ללמוד וללַמד, לשמור ולעשות ולקיים. ותלמודו מתקיים בידו, וניצול מיצר הרע ומפגע רע, ומחיבוט הקבר ומדינה של גיהינום, ומחבלו של משיח. ומאריך ימים וזוכה לימות המשיח ולחיי העולם הבא.

ה"פלא יועץ": ראוי להלל לה' על כל הטובה שעושה עמנו. ואף ש"אילו פינו מלא שירה כים"… לא נספיק להללו, ולו דומיה תהלה. על כל פנים בלא כלום אי אפשר, וראוי לכל אדם מעת לעת ומפקידה לפקידה להודות ולהלל את ה'. ובפרט כשמספר איזה ענין שעשה והצליח, תיכף יהיה שם שמים שגור בפיו, ויאמר שבח לא-ל יתברך כי הפליא חסדו לי ועד כה עזרני לעשות כך וכך (כפי ששם שמים שגור בפי רבים הנוהגים לומר: ברוך ה'). אפילו אם יש לו ייסורין, יש לו להלל לה' שזיכהו להיות מכלל "אשר יאהב ה' יוכיח" ושאינו מכלל משלם לשונאיו. ושלא ייסרו בייסורין יותר קשים ומרים, כי הוא רחום בדין וגובה חובתו של אדם בטובתו. ואם העדיף ה' לו טובה יותר על אחרים, ראוי לו להלל לה' המעדיף טובו עליו שלא בזכות, רק ברחמיו ובחמלתו, כי כמה טובים ממנו חסרים כל טוב. ויכנע מאוד ויקבע בלבו אמונה שלמה כי הוא הנותן לו כח לעשות חיל ומידו הכל, ולו נתכנו עלילות.
המהלל ומשבח לה' בעולם הזה – זוכה להלל ולשבח גם בעולם הבא

במסכת סנהדרין צ"א מובא:

אמר רבי יהושע בן לוי: כל האומר שירה בעולם הזה, זוכה ואומרה לָעולם הבא, שנאמר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" (תהלים פ"ד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *